מאז ומתמיד היינו מדינה של פרובנציונאליים. כל ניחוח חו״ל מעמיד אותנו על הרגליים. ממקדונלד'ס תמיד יעלה ריח של דוד טעים מאמריקה, על משבר תורות הסלאלום ב-H&M הוקמה ועדת חקירה וגולת הכותרת - שריפת הענק באיקאה - הביאה ליום אבל לאומי ולהורדת הדגל לחצי התורן. אכן יונית, נתניה כמרקחה.

צרכנות גלובלית לא צריכה להסתיים בזה. אנחנו יכולים הרבה יותר והרבה יותר טוב. אפילו ליברמן חשב על זה לפניי. אמנם יותר על בסיס לאום מאשר מגדר, אבל אל תהיו קטנוניים. מה שאנחנו באמת צריכים פה, יותר מהסכם מדיני עם הפלסטינאים, רפורמה כלכלית במשק, או חורפים גשומים - זה איזה בארטר סקסי. חילופי זוגות. אנחנו נייצא לעולם את הגברים הישראלים, מיטב בנינו, ונייבא לבנותינו כל טוב מהתפוצות.

ת'כלס, אנחנו לא מסתדרים. נשים ישראליות לא תוכנתו לגברים הישראלים, ולהיפך. לא במקרה היו השוודיות מושאו הנחשק של הישראלי בשנות השמונים. שוודיות הן האנטיתזה לישראליות. הגבר הישראלי הוא מאצ'ואיסט, גבר-גבר-גבר, אחי, אח שלו תראה את הכוסית הזאת, נשמה איזה עיניים, יאללה לכי לכי מי הסתכל עלייך בכלל; כזה. הבעיה מתחילה בחיבור לאישה הישראלית ששתתה כבר מהמים הקשים של קרית מלאכי. אחותי, נשמה, מאמי, מותק, חיים שלי, את לא מבינה באיזה קטע הוא בא לי, מי אתה ומה נראה לך שאתה עושה; כזאת. המוטיב המאצ'ואיסטי חוזר וגורם לשני הצדדים להידמות מידי אחד לשני, תוך שהוא מביא להפרת האיזון, העדין גם ככה, ביחסי הכוחות בין המינים. דומיננטי לא יסתדר עם דומיננטי, הם תמיד יהיו עסוקים בלהוכיח למי יש יותר גדול. ולנו, לכולנו, יש וואחד פלאפל.

אז בואו נחליף. התבוללות שמוללות, עם זה נסתדר אחר כך. האירופאיות חולות על הזכרים הישראלים. השחום-עמוק הזה עושה לגנים הרצסביים שלהן רק טוב. שערות החזה, שהישראליות הספיקו לדכא באבולוציה אכזרית של טיפולי לייזר, יצמחו מחדש בשמחה וירננו את לבבן של אינגה וסטלה. מזרח תיכוני זה הכי אחי. את האמריקאיות הישראלים יכבשו עם גישת ה"ערה?", והן מצידן לא יפסיקו לצחקק ולאנפף דיבור פלרטטני כשישמעו את סיפורי הסיירת שלהם. הו, כמה אקסייטד. מיותר לציין שהישראליות כבר חוו את הסיפורים האלו בלייב כשהיו הפקמ"ציות והמש"קיות. אותן זה לא קונה. קרמבו לא ייעז להגיד "דה בסט טרי אין דה פורסט" לעינת מרגבים.

דה בסט טרי אין דה פורסט

מהצד השני של השוט, אירופאים מיובאים, מנומסים ונעימי הליכות, ישתחלו בקלילות למשבצת החסרה. מלוקקים וחנוטים במכופתרות ועניבות צרות בשיא החום של אוגוסט, הן יראו לישראליות מהי כניעה גברית אמיתית. בלי שיחות אחרי השעה שמונה פי.אם, בלי לעצבן אותן, ועם הרבה איסופים במיני מיינור לביסטרו החדש ברוטשילד. כולל טיול בשדרה, כשעל כתפיהן ז'קט זמש גברי כי 'קצת צ'ילי הערב, את לא חושבת,יקירה'?

האמריקאים יכולים להוסיף טאצ' אישי משלהם. עשורים של סרטי סטאלון ושוורצנגר ביססו להם תודעה שכולה על טהרת התעוררות מינית מפיצוצים, ומחנה שמונים מלא בצ'יקס עם גאנז שירטיטו להם את הלבבות. הם לא צריכים לדעת מה זו טירונות רובאי 02, מבחינתם כל ישראלית היא סוכנות מוסד פוטנציאלית שיכולה לקרקף להם את הצורה במיני על עקבים, והו, כמה שזה מדליק אותם. הם אמנם פחות מנומסים ומאופקים מהאירופאים, אבל יש לי הרגשה שתרבות השפע ממנה הם באים תשאיר חותם מוצלח.

לסיכום, כי כל חירטוט דורש סיכום, אנחנו צריכים הפסקה זה מזו. הישראלים ישמחו להתאוורר עם בחורות שלשם שינוי לא רואות קלילות כחולשה. בחורות שיזרמו גם עם דייט בסקס הראשון בלי לחשוב בבוקר שאחרי אם עדיף גן או אולם. לישראליות מגיע להרגיש קצת איך זה להפסיק להילחם, לחוות חיזורים רומנטיים בלי דרמות של קומפלקסים פוסט קרביים - מגדל שיער, יורד מהארץ, פותח עסק, מתחיל ללמוד, עוזב להודו. בחורים שפשוט יזכירו להן כמה עדינות וענוגות הן יכולות להיות. הנה, זרקתי את הכפפה. בטח יעבור פה מישהו עם דרכון של האיחוד שישמח להרים לי אותה.

והנה עוד מישהו שישמח להרים איזו כפפה