ראשית, גילוי נאות – אני, יריב פלג, תוצר בן 30 של החינוך הקיבוצי, קמתי בארבע בבוקר לחליבה, שירתי בצבא, עבדתי כמדריך נעורים בקיבוץ שבו גדלתי ובקיבוץ אחר, הייתי בהודו, עשיתי תואר ראשון במדעי הרוח באונ' בן גוריון, זיינתי מתנדבת, גר בת"א, עובד בעבודה מסודרת ומפרנסת, עושה מילואים ועבריין סמים במדינת ישראל. לא "עבריין" כי אני מעשן. עבריין שנתפס, נשפט ונידון ל-250 שעות של"צ (שרות לתועלת הציבור) ומנה מהשתן שלי לנציגי המדינה אחת לחודש למשך שנתיים.
נתפסתי שלוש פעמים כשבכליי סמים קלים לשימוש אישי. פעם אחת בחיפוש גופני בכניסה למסיבה, פעם אחרת "על חם" באירוע סגור ופרטי של חברים בתוך שטח של קיבוץ (שוטר סמוי קפץ עליי עם פנס לתוך העיניים ואזק את ידיי מאחורי הגב בעזרת אזיקון) ופעם של גלידה בדירתי הסטודנטיאלית בבאר שבע, במסגרת מבצע פשיטה על כל הבניין אותו יזמה אחת השכנות. בין התפיסה הראשונה לאחרונה הפרידו שש שנים וכל אחת מהן נכרכה בחיפוש פיזי, נסיעה לתחנת המשטרה הקרובה, חקירה ומתן עדות. אחרי התפיסה השלישית נשפטתי ושירתי את הציבור לתועלתו בכיבוס מצעים בבית החולים סורוקה. אני אזרח שומר חוק והעונש היה מקובל עליי. למזלי הרע, השבוע נתפסתי בפעם רביעית.
להתראות נעורים, שלום משטרה
צהריו המוקדמים של יום חול השבוע. טבילה קצרה באגן השמן של הים התיכון, ואני נשכב להנאתי על המצעים שהורדתי מהמזרן מבעוד מועד כדי שיהיה על מה לשכב בחוף, מוציא את הקטנה שהכנתי ומחשב להתעלף לתומי תחת השמש הקופחת. לא ככה חושב השוטר הסמוי - בגד ים קצרצר, נעליי ספורט וגוף מקועקע - שמפטרל שם באותה שעה. בעודי נאבק ברוח ומפנה את פניי כה וכה כדי להדליק את מעשה ידיי להתפאר, נוחת דוד שוטר מול פרצופי ומודיע לי בחיוך שנתפסתי.
מודע למצבי החוקי נוכח העבירה, להתחנן נראתה האופציה הסבירה ביותר. ביקשתי בדמעות שייקח את הג'וינט ויעזוב אותי – לא ולא. כדאי גם שאסתום את הפה ולא אתחצף, כי – "אתה את הפדיחה שלך כבר עשית". אחרי חיפוש בכליי, חיפוש גופני והחרמת מכשיר הפלאפון ותעודת הזהות, הודיע לי חברי החדש שעכשיו ניסע לחפש עוד סמים בדירתי. אם לא אסכים לכך, הוא באופן אישי ידאג לזה שאבלה לילה במעצר באשמת שיבוש הליכי חקירה. הסכמתי בין כה וכה, למזלי ידעתי שאין לי מה להסתיר. מר סמוי הוביל אותי למעבר חצייה סמוך לחוף, שם אסף אותנו אחר כבוד רכב G.M.C מסוג ואנדורה ובתוכו שלושה שוטרים נוספים במדי יס"מ, הכוללים טי-שירט שהידיים מתפוצצות בתוך שרווליה, מכנסי דגמ"ח, נעלי עבודה, וחגורה עמוסה בהמון גאדג'טים. אה כן, גם אקדח.
נסענו לדירתי שברחוב ביאליק, בדרך העולה מהים על רחוב אלנבי. כדי לפנות לביאליק לא צריך תואר בספרות, אלא למצוא מקום לעשות פרסה, כי מאלנבי לביאליק מותר רק ימינה ואנחנו, מה לעשות, עם הגב לים וביאליק בכיוון היד עם השעון. את היס"מניק שמאחורי ההגה הקשקוש הספרותי הזה לא מעניין. הוא פונה שמאלה, על קו הפרדה רצוף, בזמן שרכב שמגיע ממול נאלץ לבצע בלימת חירום. לא התאפקתי והערתי על כך. התגובה לא איחרה להגיע – "סתום את הפה, אל תתנפח. אנחנו בנסיעה מבצעית כרגע, בדרך לחיפוש אצל חשוד ואלה צרכי הנסיעה". טוב שהחרימו לי את הסלולארי, אחרת הייתי מרים טלפון לאחמדיניג'אד ומודיע לו שזהו, הפצצה עומדת ליפול לידיים הלא נכונות.
בהגיענו לדירה מצא אחד השוטרים זירעון קנאביס על השולחן, מספריים שקצותיהם שרופים וקערה ריקה, שברור שלא אכלסה אורז. החיפוש שנערך לאחר מכן היה עדין ומתחשב ונשברו במהלכו רק שתי בלטות. אחרי שלא מצאו כלום – יאללה לתחנה. ביקשתי כמה רגעים לסדר את הדירה ולשטוף את החול מהים. "אי אפשר, עוד עשר דקות סוגרים את ארוחת צהריים. תביא מגבת, שלא תלכלך את המושבים".
בתחנת המשטרה הלכו כולם לאכול, חוץ מאחד שנשאר לשמור עליי בחדר קטן. אחרי עשרים דקות החליף אותו שוטר אחר וגם הוא הלך לסעוד את ליבו. ביקשתי כוס מים - "חכה שההוא יחזור מהאוכל, אני לא יכול להשאיר אותך בלי השגחה". סיגריה? "לא מעשנים בתחנה". ארוחת הצהריים נגמרה ועכשיו צריך למלא את הניירת. אחד מהטפסים נקרא "תיאור אירוע" ובו על השוטר התופס למלא את גרסתו להשתלשלות הדברים. לא יודע אם יצא לכם פעם לראות שוטר מנסה לכתוב 200 מלה בחדר קטן בלי מזגן, אבל אני לא שופט, אולי הוא במשבר יצירתי.
הבירוקרטיה נגמרה וצריך חוקר שיסגור איתי את הפרטים. מתברר שהחוקרים בשיעור שבועי. אין בעיה, נחכה. מה לא הבנת, עדיין לא מעשנים בתחנה. הנה, בבקשה – כוס מים. השיעור בחקירות נגמר ולחדר נכנסת עלית החוקרות של התחנה. באמת, זאת עם הציפורניים הכי שוות. היוזר שלה במחשב לא עולה - צריך את איש המחשבים. הוא מגיע, מעלה לה את המחשב והציפורניים מתחילות להכות במקלדת. אחרי חמש דקות של רעש שהתיאור הכי טוב שמצאתי בשבילו הוא "רעש שעושות ציפורניים מטופחות שמקלידות", אני שואל מה קורה. היא מהנהנת. עוד חמש דקות, כמה דפים שנפלטים ממדפסת, ועוד חקירה יוצאת לדרך.
כמה שאלות, כמה תשובות מיתממות, וגם העסק הזה מאחורינו. רק ניקח כמה תמונות (פרונט ופרופיל) וטביעת אצבע (מכל האצבעות בשתי הידיים), וסיימנו. מה אכפת לך, שיהיה במאגר. אה כן, קח בחזרה את הפלאפון ותתקשר לבוס שלך להודיע שאתה לא מגיע ולמישהו שיבוא לחתום ערבות. מה זאת אומרת כולם בעבודה? אנחנו כאן, אל תדאג. יש מי ששומר עלייך. מה הלאה? לקב"ה ולמפכ"ל פתרונים. שעה נוספת חולפת ביעף, חבר מגיע, חותם, ואנחנו בחוץ. איזה כיף, הוא הביא ג'וינט.
.jpg) |
| חייך, אכלת אותה |
הסיפור שלי אינו מוזר
אולי לא כולכם נתקלתם בסיפור דומה, אבל המקרה שלי ממש לא יוצא דופן. פרקליטי היקר, שייצג אותי חינם ואת מספר הטלפון שלו ניתן היה למצוא בזמנו על ניירות גלגול, אמר לי שיש כ-5000 תיקים דומים במדינה מדי שנה. לא שומעים עליהם פשוט בגלל שהם מפוזרים באופן שווה יחסית לרוחבו של כל הציבור הישראלי. האפליה "המתקנת" הזו מוכיחה דבר נוסף שכולכם ידעתם – כולם מעשנים. שוטרים, גנבים, שמנים, רזים, מבוגרים, צעירים, הומואים, לסביות, דוסים, פוסט ציונים, אנשים עם משקפיים וכאלה שרואים שש-שש. מי שמתארגן על משהו טוב - רואה את הדרדסים. כולכם, נכון לרגע כתיבת שורות אלו, עוברים על החוק.
הלב שלכם אולי כבד כמו של פרעה, אבל הכיס בטוח שלא. החומר שאתם מעשנים עולה לכם כסף. הרבה פעמים יותר כסף משתכננתם לשלם, בעבור מוצר גרוע משרציתם לקבל. על חומוס הייתם מתפשרים ככה? אתם גם יודעים שאפשר - בקלות יחסית כמה חממות יספיקו - לייצר מוצר איכותי במחיר זול יותר. הפיתוח יהיה כחול לבן ולא בבית מלאכה של מישהו שהמטרה שלו היא להרוג אותנו. הגידול יתבצע בפריפריה ויפנה אליה משאבים. זה יעשה נזק כלכלי גדול לסוחרי סמים ויכניס כסף להילחם בהם כשהם פונים ללקוחות שעדיין אין להם תעודות זהות. מי יודע, אולי מישהו שאתם מכירים עוד ירוויח מזה משהו? אז למה קיבינימט, לא?
כי זה לא בריא. ממכר. גם קפאין, ניקוטין, אלכוהול (אחד הסמים הקשים) וחציית כבישים. מריחואנה מפוקחת שמיוצרת בתנאים הנכונים ואינה מעורבבת או מרוססת בחומרים כלשהם אינה ממכרת פיזית והגמילה ממנה לא כרוכה בכאבים גופניים, אלא בקשיים מנטאליים בלבד. מעבר לכך – אזרחי מדינת ישראל ראויים לקצת יותר הערכה מכך. אם ברצוני להסב לעצמי נזק (ולעצמי בלבד, שכן העישון אינו מסכן איש אלא אם כן אתה נוהג, מה שיישאר בלתי חוקי), מדוע שלא אעשה כן? "דע את עצמך" ו- "הכל במידה", אמת?
בניגוד לקצת יותר ממחצית תושבי קליפורניה או לנשיא ברק "בצעירותי נהגתי לקחת הרבה לריאות" אובמה שהתנגדו להצעת החוק מס' 19 ובדומה לאפרו-אמריקני ידוע אחר, אני אזרח שומר חוק, ויש לי חלום. בחלומי, 20 שנים מהיום, אני יושב עם בתי הגדולה על הנדנדה מחוץ לבית, מעביר לה "זר קוצים" חוקי למהדרין, מספר לה את הסיפור הזה ומוסיף שהכלב הריחני הזה לא נושך, הוא רק רוצה לשחק.