כן, קראתם נכון. כן, גם אני חונכתי על שוויון ערך האדם, על "ללא הבדל דת, גזע ומין”, על הפרדת הדת מהמדינה ועל "פועלי כל העולם התאחדו”. וכן, אני תומך בגירוש ילדי העובדים הזרים. איך זה מסתדר לי? טוב מאוד.

 

ראשית, נבהיר שלא מדובר בפליטים. הפליטים יוכרו כפליטים, וזכאים לכל סיוע שישראל יכולה לתת. מדובר באנשים שהגיעו לישראל בשביל להרוויח כסף, לפי חוזה שמבוסס על חוקי המדינה, ובחרו להפר את החוק. תאילנד היא לא איזור אסון, גם לא הפיליפינים, ניגריה, רומניה או שאר המדינות מהן מגיעים העובדים הזרים. מדינות פחות מפותחות? כן. אבל לא מדובר בפליטים.

 

שנית, מפריעה לי המילה "גירוש". טכנית זו המילה המדויקת לתאר הרחקה של אדם ממקום מסוים נגד רצונו; אבל הרטוריקה שבה עטפו את המילה הזאת בהקשר הנוכחי (כולל השוואה לגירוש ספרד ולשואה) מסתירה את העובדה שמדובר בהחזרה של אנשים, הנמצאים בישראל באופן בלתי חוקי, למולדתם. וכן, גם את ילדיהם שנולדו פה. ואם כבר מנסים לעורר רגשות אשם, בואו לא נשכח מי הייתה המדינה האחרונה שגירשה יהודים מבתיהם (וכן, גם בגירוש ההוא תמכתי).

 

שלישית, ושימו לב טוב-טוב: המרוויחים העיקריים מהגירוש יהיו אותם ילדים. כי בואו נודה בזה, אזרחים שווי זכויות הם לא יהיו פה לעולם (ותשאלו את העבריים מדימונה שחיכו 35 שנה לקבלת מעמד של תושבי קבע, וללא שר פנים ממפלגת שינוי וקואליציה ללא ש"ס הם היו מחכים עד היום). הרי מעמדם לא יוסדר בממשלה הנוכחית, ועד הממשלה הבאה הנושא יישכח. הם יישארו ללא מעמד, כמובן שללא זכויות סוציאליות, ועוד לא דיברנו על הניתוק מהמשפחה המורחבת, הניתוק מהמסורות המשפחתיות, הבידול שהם ירגישו כשיתבגרו, ועוד ועוד. כל זה, לעומת חזרה למולדתם? לי נראה ברור מה הבחירה הנכונה.

 

ועוד משהו. שימו לב מי עומדים בחזית המאבק נגד הגירוש. לא מנהיגי הפועלים. לא מנהיגי ההסתדרות (אותה הסתדרות, אגב, שנמנעה במשך שנים ממאבק למען דברים פעוטים כמו שכר מינימום הוגן, יום מנוחה שבועי, תוספת שכר עבור שעות נוספות וכו' לאותם עובדים זרים). הדוברים העיקריים הם מירי חנוך, שבין טור על למה היא לא טסה לניו יורק לשופינג בכריסמס, לטור על למה בפעם השביעית החליטה להיות צמחונית ולא עמדה בזה, נזכרת מדי פעם שהילדים נורא חמודים כשהם שרים שירים של נעמי שמר. טיעון מרגש, נכון, אבל לא מחזיק מים. או יאיר לפיד, שבין טור על יאירי לטור על טומי, משווה בין העובדים הזרים לאנה פרנק. והרי מי יתווכח עם טיעון שכולל את אנה פרנק?

 

ויש את איתן כבל. שבאמת, אין לי מילה רעה להגיד עליו. פוליטיקאי מהישרים בממשלה, שמתעסק גם בדברים הקטנים שפוגעים באזרח ביום-יום. ולכן התפלאתי מההתנגדות שלו לגירוש. אז שאלתי אותו:

 

התשובה שקיבלתי (בזריזות ראויה לציון), הייתה:

 

לכאורה, תשובה טובה. רהוטה, מאוזנת, מנומקת. אבל, שימו לב לדבר אחד: אי אפשר ביד אחת לקבוע מדיניות נוקשה ולא מתפשרת, וביד שנייה לרכך ולהתפשר. אין דוגמא טובה יותר לדיבור בשתי שפות. והרי בני ישראל רחמנים בני רחמנים, ולא ייתכן שילד יגורש רק כי נולד יומיים אחרי היום הקובע, נכון? פתח שנפתח, כבר לא ייסגר.

ובקשר לעובדה שהילדים נולדו פה ולא מכירים מקום אחר? ירים יד מי שאין לו קרובי משפחה שעלו כילדים, או שלא למד עם עולים חדשים. ילדים, כמו ילדים, יסתדרו בכל מקום.

 

בתחילת החודש כונסה וועדה ממשלתית שתפקידה להמליץ לשר הפנים על דרך הפעולה בנושא. הוועדה אמורה לתת את המלצותיה בקרוב. ובינינו, ההמשך ידוע מראש. גם אם הוועדה תמליץ לקיים את החוק כרוחו וכלשונו, יום למחרת תקום סערה. מפגינים יצעדו ברחובות, אנשי רוח מטעם עצמם יפרסמו מאמרים בעיתונות, בטלוויזיה יראו ילדים ש"נורא אוהבים ללמוד תנ"ך" ו"חולמים להיות חיילים”, ובקיצור, יופעל לחץ ציבורי. וביבי, כמו ביבי, יתקפל. ויבקש משר הפנים "לדחות", ו"להתחשב", ו"לשקול שוב". ואלי ישי, כמו אלי ישי, יגיד "טוב, אבל...”. "אבל, לבטל את חוק ברית הזוגיות" (כדי למנוע את גניבת בנותינו הרכות, כמובן), "אבל, לצמצם את סמכויות הגיור" (כדי למנוע זיהום הדם היהודי בדם פיליפיני, חלילה), או סתם "אבל, להגדיל את תקציבי הישיבות" (כדי שיוכלו האברכים להתפלל לא רק על חיי חיילי צה"ל, אלא גם על נפשותיהן של צעירות ישראל).

 

הנושא לא יבוטל, אלא ידחה. מעמד העובדים והילדים, כמובן, לא יוסדר. לא צריך לציין את הרוח הגבית שההחלטה תיתן להפרות חוק ויבוא עובדים זרים נוספים. ובינתיים, בשוק העבודה הישראלי אלפים יישארו מובטלים, ואלפים נוספים יאלצו לקבל עבודות בשכר מתחת למינימום. ואנחנו נקום בבוקר למחרת, שיכורי ניצחון, ונגלה שמה קיבלנו?

 

קיבלנו מדינה שיש בה מעמד של עבדים בחסות החוק, שזכאים לשכר מינימום נמוך בשליש (!) מזה של עובד ישראלי. קיבלנו מדינה בה פורח שוק עבדים (סליחה, “חברות כוח אדם”). קיבלנו מדינה בה העשיר משלם פחות, והעני עובד יותר. וקיבלנו מדינה שכפופה עוד יותר לחוקי הדת, לפי פרשנות הרב עובדיה יוסף. בדיוק הערכים נגדם עומדת התנועה הקיבוצית!

 

כאמור, הוועדה אמורה לתת המלצות ממש בקרוב. אחרי פסח מגיע יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ואז יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות. ככה שאפשר לצפות להמלצות לקראת סוף אפריל. בדיוק בזמן לאחד במאי, אותו ינצלו תנועות הנוער כחולות החולצה להפגנות גם בנושא הזה. השומר הצעיר כבר הכריז על עמדתו, אולי גם אתם תצאו להפגין. רק תזכרו בעד מה אתם מפגינים.