אין זה ממנהגי לפרסם את הגיגי באינטרנט, לרוב אני שומרת אותם לאנשים שמוכנים להקשיב לי בעל פה ומודה גם להם על כך. אך הבוקר הגעתי למצב שהחדשות הפכו את בטני, ואני חייבת לשתף בתקווה שהדברים יאמרו ויהדהדו ויתרמו במשהו לשינוי הנורמות המקולקלות שנחשפו.
קשה לי מאוד לומר דברים על מקרה האונס עצמו. זה לא הראשון ולצערי גם לא האחרון. אני כמובן מצטמררת כולי מהמחשבה על הזוועה שעברה הנערה, על המצוקה הנוראה שבה נמצאה - ומצטערת מאוד כשאני חושבת על הסבל שעוד נכון לה.
אני גם מתמלאה פחד מהמחשבה על נערים שאונסים נערה שוב ושוב אחרי הצהריים, ויושבים בערב ללמוד למבחן. עורי נעשה חידודין-חידודין כשאני חושבת על ההווי ובדיחות הדעת שבה בודאי התיחסו למעשיהם במשך השנים, ואני לא אוהבת את האלימות שאני פוגשת בעצמי כשאני חושבת על זה. אבל אלו דברים שאפשר לומר כמעט תמיד, והם תמיד מצערים ומזעזעים באותה מידה וכאן איני מחדשת דבר.
הורים מעורבים ומודאגים, אעלק
מה שבאמת עורר בי את התסכול שבגללו אני כותבת את הפוסט הזה, אלו התגובות של הורי הילדים כפי שצוטטו בעיתונות ונשמעו ברדיו. תגובות שמבהירות לחלוטין באיזו אווירה גדלו הילדים הללו, איזה חינוך הם קיבלו, עד שכמעט אין להתפלא על מה שנהיה מהם.
לפני שאתיחס לציטוטים עצמם, אני רוצה להתיחס לטענה מסוימת מראש - כאילו כל הורה היה אומר כל דבר, גם אם אינו מאמין בו, גם אם הוא שקרי וגם אם הוא היה מתפלץ אם מישהו אחר היה אומר אותו - במטרה להגן על ילדו.
אז קודם כל, היום שאחרי הגילוי שבמשך שלוש שנים הבן שלך עוסק במין קבוצתי ואלים עם קטינה, ואתה או את אינכם יודעים ואינכם חושדים - הוא זמן מאוד מוזר ומאוחר להיזכר להיות הורה מעורב ומגונן שיעשה הכל בשביל הילד שלו.
ונניח שלא, שאלו אכן הורים מעורבים אחראים ודואגים שבמקרה התפלק להם פרט ביוגרפי שולי אחד על הילד שלהם. עדיין, אפילו הכחשה הייתה לפחות מעבירה מסר אנושי, משהו כמו "זה דבר נורא, אבל הבן שלי לא עשה את זה", ניחא.
וגם צריך לומר שניתן לשפוט אותם מוסרית כיון שהורה איננו אחראי רק לרווחת ילדו, הוא גם אחראי כלפי החברה לחנך אותו לנורמות התנהגות, להוציא אותו אדם מוסרי, מתפקד וסוציאלי. אם מתגלה שהבן שלך עשה דברים שמקומם לא בחברה אנושית אני הייתי מצפה מכל אב ואם לומר "כשלתי, כאדם וכהורה, אין לי עוד זכות להטיף מוסר לאיש, גידלתי אדם חסר חוט שדרה, חסר אמפתיה, חסר מוסר מסוכן לעצמו ולסביבתו. אני מקווה שמערכת המשפט והענישה יעשו עבודה טובה ממני מעתה והלאה". והנה – מה שאומרים הורי האנסים הצפון תל-אביבים, על פי הפרסומים היום בווינט.
"אין ילד בגיל התבגרות שלא נתקל בזה, אבל היום כל דבר זה אונס, הכל פלילי"
שני חלקים נהדרים למשפט הזה. הראשון מציין שההתנהגות הילדים היא נורמטיבית (וזה כנראה נכון. הרי זה לא הסיפור הראשון מסוגו ששמענו עליו. להגיד שכל הילדים או אפילו רובם עוסקים בפעילות שכזו זו הגזמה ולעז על נערי ישראל, אבל קשה לומר שדבר כזה לא יעלה על הדעת). אז אם ההורה מאשר שזו התנהגות נורמטיבית, שהוא יודע על מקרים כאלה ועד היום לא חשב לעשות דבר, אז באמת איך אפשר להאשים את הילד? איך הילד יידע שלא מתנהגים ככה? האב בעצמו לא יודע שכך לא נוהגים.
החלק השני: "היום הכל פלילי": כלומר לפנינו אי הבנה, כזו שאפשר לפתור בשיחה עם המחנכת. הסיגריות שכיבו על הנערה הזו, הניצול של פגיעותה, של רגשותיה כלפי אחד הבחורים כדי לעשות אותה שפחת מין של כולם, הכל פתיר במערכת החינוך האזרחית. איפה, איפה איבדנו את יחסי האנוש שלנו? את היכולת הדיאלוגית? מיד לרוץ למשטרה? שהמשטרה תתבייש.
"בחורה במשך שלוש שנים נאנסת ולא אומרת דבר. שכולם יסתכלו על התמונות ברשת שהיא עצמה הפיצה עד לפני שבועיים ויראו כמה פרובוקטיבית הנערה הזו"
מה יודע האב ב' המצוטט על חוויותיה של קרבן אונס? הרי בזכות תגובות של אנשים כמוהו רבות הנערות והנשים שאינן רוצות להחשף. לא מספיקה הטראומה של האונס, אחר כך את צריכה להתגונן בפני אנשים שאומרים שרצית את זה, שהזמנת את זה, שאת שקרנית. הן לא חושבות שמגיע להן יותר, גם הן מפחדות שאיש לא יאמין להן וגם הן מספרות לעצמן שזו אשמתן.
הרי זה זועק, באותה נשימה הוא מאשים אותה שלא סיפרה וגם מחזק את אותן סיבות שבגללן היא וקרבנות אונס אחרות אינן מספרות.
ומה עם התמונות ברשת? משתמע מדבריו של ב' שמי שמפיצה תמונות פרובוקטיביות ברשת גופה מותר. אין לה יותר זכות לומר לא, או אפילו להתחרט. מבחינתו מי שמתלבשת באופן מגרה חותמת ויתור על הגוף שלה. שנאת הנשים והצביעות חוגגות.
נשים, ובמיוחד נערות צעירות ונתונות להשפעה, חשופות היום מכל כיוון ללחץ אדיר להיות סקסית, מגרה, ומפתה לטובת הנאת הגברים. מי שמתאימה את עצמה לנורמות המתבקשות, נותנת מראש ובדיעבד רישיון לאנוס אותה.
נראה שבאמת, הבן של ב' הוא תוצר מוצלח ומתבקש של החינוך של אביו ואין מה להאשים אותו עצמו.
"יש פה בני טובים, מתגייסים לקרבי"
מדבר בעד עצמו אני מניחה. המדד היחיד לטיבו של אדם. כי לא היה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולו אנס אחד ששירת שירות קרבי.
וכך מדברת אישה, אם בישראל:
"כולם מציירים את הנערה כקורבן והבנים שלנו מצולמים עם כובע על הראש, אנסים, פושעים. שיראו כולם איזו בחורה פרובוקטיבית היא ויגידו לי אם זו עברה אונס. מדובר במישהי שבילתה עם אנשים בכמה מקומות שונים בעיר, איך היא הגיעה לכולם? מה, כולם אנסים? איפה אמא שלה, איפה אבא שלה? אם היא נאנסה מדוע היא באה אל הנערים, אל הבתים שלהם?"
כידוע לא ניתן לאנוס בחורה פרובוקטיבית, ועצם הפרובוקטיביות של האישה היא הוכחה שלא נאנסה. כידוע היטב לכולנו, לנשים אסור לבלות, בודאי לא בעיר, בודאי לא עם אנשים שונים. זו הוכחה למפרע שהיא רצתה לשכב גם עם הבן שלך ועם כל החברים שלו. יש להן שתי אפשרויות: או שהן נזירות שנשארות בבית, או שהן מותרות ומופקרות.
והשיא: "איפה אמא שלה, איפה אבא שלה", וזה מאישה שלא יכולה לשמור על הבן שלה שלא יאנוס. יחי המוסר הכפול, את הבנות צריך לסגור בבית כדי לשמור עליהן, אבל הטורפים שיסתובבו חופשי, להורים שלהם אין אחריות.
"גם אם יש לאותה הנערה בעיה, כיצד בגיל הצעיר הזה הילד שלי אמור להבין שמה שהוא עושה אולי לא בסדר? הבעיה היא בחינוך בארץ. כמו שמחנכים את הילדים להיסטוריה, תנ"ך ולשון, שילמדו אותם חינוך מיני. איפה כל הצוותים בבתי הספר השונים שבהם למדה הנערה? איך אף אחד לא זיהה שמשהו לא בסדר איתה?"
הבעיה היא בחינוך כמובן, אומרת האישה שבנה לא הבין שלכפות את עצמו ביחד עם כל חבריו על נערה צעירה זה לא מוסרי. כלומר לא אני אחראית לחינוך ילדי, לא אני אחראית לתת להם בסיס של בני אדם טובים, אלא המחנכת עם ארבעים התלמידים שמתחלפת כל שנה, היועצת שיש לה שתיים עשרה שעות לחינוך מיני בחטיבה ושתיים עשרה שעות לחינוך מיני בתיכון (על פני שלושת השנים).
בפראפראזה על דבריה שלה - "איפה אמא שלו? איפה אבא שלו?". אישה שהרתה וילדה וגידלה ילד מגיל אפס במיטב כוחותיה, מאשימה בלי להתבלבל את מערכת החינוך בריק הערכי ובהעדר חינוך מיני אצל בנה.
ומה אנחנו עושים
אז מה היה לנו? הורים שלא חושבים שחינוך ילדיהם הוא באחריותם, מאשימים נערה בת ארבע עשרה ואת מערכת החינוך בכך שילדיהם הפכו לפושעים אכזרים, מביעים על הדרך בדיוק את אותו המוסר הכפול הצדקני כלפי נשים, זה שאומר שזכותן על גופן היא זכות על תנאי. לאור כל אלה, השאלה "איך קורה דבר כזה?" נראת מיותרת עד מאוד. כפי שציינתי כבר, לאור מערכת הערכים של הוריהם, הילדים האלה הם הצלחה בחינוך.
מי שקרא עד כאן, מוזמן לשאול את עצמו או את עצמה, האם הוא נותן יד במעשה, באמירה או בהתעלמות לאוירה ציבורית שמתירה את גופן של נשים ונערות? האם אמרתי היום משהו שנתן לגיטימציה להתיחסות מבזה או משפילה לנשים? האם אני כאישה מתפתה לחשוב שאונס קורה רק לנערות פרובוקטיביות שמזמינות את זה כי זה גורם לי להרגיש בטוחה יותר, או שאני מבינה שכאשר נותנים לגיטימציה לאונס של אישה אחת, נותנים לגיטימציה לאונס ואלימות נגד נשים בכלל? מה אמרתי לילד/ תלמיד/ חניך שלי היום, שימנע את מקרה האונס הבא?
* הכותבת היא בוגרת השומר הצעיר, מורה בבית הספר הפתוח ברחובות ובתהליך קליטה בקיבוץ מצר