ב-18 לדצמבר 2003 הכריז ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, על כוונתו להתנתק מרצועת עזה, אם לא בהסכם אז בצורה חד צדדית. מאז רבות נכתב על תוכנית ההתנתקות, כוונתה, מטרותיה והישגיה. אין בכוונתי לקבוע עמדה נחרצת על המניעים והמטרות האמיתיות של אריק. כאשר באים לשפוט את כוונתו מול התוצאות בשטח, יש לזכור ששרון לא זכה להשלים את המהלך משום שלקה בשבץ המפורסם. יחד עם זאת אי אפשר להימנע מהמסקנה שתכנית ההתנתקות נכשלה. מדוע?
צילום: דודי ועקנין
רוב הישראלים מרגיש תחושת כישלון ביחס לתוכנית. רבים ממפוני הגוש מובטלים, ואין להם פתרונות קבע לדיור או פיצויים. בנוסף, הפינוי פגע קשה במערכת היחסים העדינה שבין הציבור הציוני דתי בכלל ומפוני הגוש בפרט לבין המדינה ומוסדותיה ובראשם צה"ל.
מדובר בכשלון
ישנה טענה, לפיה ישובי גוש קטיף הגנו על עוטף עזה - טענה זו פשוט אינה נכונה. מאז תוכנית ההתנתקות ישובי עוטף עזה מצויים תחת מטר קסמים, אך גם לפני ההתנתקות סבלו הישובים מקסמים, כך שלנוכחות אזרחית בגוש קטיף אין ולא היתה השפעה על אמצעי הירי. נכון שכעת יורה החמאס מתוך שטחי גוש קטיף לשעבר, אך במידה וישראל הייתה ממשיכה להחזיק בשטחי הגוש היו הפלסטינים משיגים רקטות בעלות טווח גדול יותר ויורות על שטחי ישראל מתוך שטחם.
המצדדים בתוכנית ההתנתקות יאמרו גם כי מאז הנסיגה לא נהרגים יותר חיילים על הגנת הגוש – לדעתי מטרתם של החיילים להגן על החברה האזרחית ולא להפך.
גם היום, ארבע שנים מאז ביצוע התוכנית, עדיין לא קיבלו רבים מהמפונים את מלוא הטיפול – לא ברמת התעסוקה, לא ברמה הנפשית, לא ברמת המגורים וגם לא ברמת הפיצויים. יתכן שהתושבים הערימו קשיים במכוון, יתכן שדרישות הפיצויים היו בלתי הגיוניות ובלתי אפשריות. בשורה התחתונה את כל אילו ניתן היה לצפות, ולכן מדובר בכישלון.
לפנות בכאב שטחים נוספים
תוכנית ההתנתקות, על פי ראיתי והבנתי, לא נועדה לספק או למנוע ביטחון לישראל, אלא לספק אפשרות לשמירת הרוב היהודי הדמוקרטי בתוך שטחי מדינת ישראל. אין די בתוכנית ההתנתקות לצורך משימה זו - יש לפנות שטחים נוספים, בכאב, ביום מין הימים. הפער בין הציפיות לתוצאות בשטח ותחושת הנבגדות של מפוני הגוש הביאה לכך שלא ניתן לגייס כיום תמיכה בעם למהלך נוסף.
לכן, למרות התחושה שאין פרטנר בצד השני, יש לנצל את הזמן לטובתנו: יש להשלים את הטיפול במפונים בצורה נאותה, יש לחזק את מעמד החוק והצבא בכל שכבות האוכלוסייה, יש לחזק ולעודד את הרוב היהודי בתוך שטחי הקו הירוק, ויש להימנע מהרחבת מפעל ההתנחלויות.
אף אחד לא אוהב לראות אנשים מאבדים את מפעל חייהם, אבל המשך טמינת הראש באדמה עלול להביא אותנו למצב שנצטרך לוותר אל אחת מהשתיים: או על המדינה היהודית, או אל המדינה הדמוקרטית. גרוע מכך, יתכן שנצטרך לותר על שתיהן.